מילים שעמית, בנו של עמרי, כתב בשלושים

אבא, אני לא מאמין שעבר חודש ואתה עדיין לא פה. אם היו אומרים לי שאתה לא תהיה פה חודש בטח הייתי אומר שיש לך משהו בצבא, אבל עכשיו כשלא תהיה פה אף פעם זה שובר אותי. אני רוצה שתהיה כאן איתי, שתראה איתי את המשחקים של הפועל, שתבוא לראות אותי במשחקים בכדורסל. כל החודש הזה ניסיתי להתרגל למצב, המשכתי ללכת לאימונים, למשחקים, למגרש.. וגם לבית ספר, אבל זה כי הכריחו אותי. אני לא מאמין שאנחנו ארבעה אנשים בבית, אף פעם לא נהפוך לחמישה גם אם מגיע חבר של גאיה. אני מתגעגע אלייך ואני רוצה שתהיה פה איתי. אתה פה, אבל בתוך ארון ומתחת לאדמה. השיחה האחרונה שלנו הייתה כששיחקתי בחוץ כדורסל ואתה התקשרת אלי ואמרת לי שאתה אוהב אותי. השיחה לא הייתה ארוכה ושמעתי כמה שאתה עסוק ושאין לך זמן, אבל בכל זאת התקשרת, החלפנו כמה מילים ואמרת לי בסוף שאתה סוגר כי אתה צריך להתקשר גם לאמא. המשפט האחרון שאמרת לי היה ״אוהב אותך ילד שלי״. אבא, אני אוהב אותך ומעריך אותך, קשה בלעדייך, כל פעם שהמשפחה נפגשת עדיין חסר משהו. חסר אותך, המצחיק וזה שאוהב את כולם . יום שישי, 25 באוקטובר ,2024 היה היום הכי קשה שהיה לי בחיים. אני עדיין מסרב להאמין שאתה לא פה ולא תחזור. החודש האחרון הרגיש כמו שבוע ואני רק חולם שמישהו יבוא להוריד לי כאפה ולהעיר אותי מהסיוט הזה. אני רוצה להתעורר באותו יום שישי, 25 באוקטובר, אצא לאימון ואראה אותך יושב עם קפה וסיגריה. אני לא מצליח לתפוס שבזמן שאני שיחקתי כדורסל ערב לפני, אתה שכבת על האדמה בלבנון ודיממת. אחרי השבעה, הלכנו לשני משחקים של הפועל, אפילו פגשנו את הבעלים והיינו ביציע הכי טוב שיש . זה רק מוכיח כמה טוב השארת לנו. היית האבא הכי טוב שיש , כל כך הרבה דברים קרו לי מאז שהלכת . אם היית פה, בטח היית אומר ״בואו נתקדם״. אני אוהב אותך אבא נוח על משכבך בשלום עמית